דרך האושר (Way of Happiness)

הֲדָדִיּוּת — דבקות בהַכְּלָל הזָּהוֹב הסביל אפילו כשאתה חזק דיך להפֵרו. זוהי הדֶּרֶךְ משום שהָאֹשֶׁר הוא המצב שבו המודלים תואמים את המציאות אצל הפּוֹעֵל וההפתעות מעטות, ורק הֲדָדִיּוּת בונה עולם צפוי דיו לכך. שום פּוֹעֵל אינו נשאר החזק ביותר לעד, ואיש אינו יכול לדעת שכך יהיה; כלל שאתה מפר נגד החלש הוא אותו כלל שאתה מתיר להפרה נגדך על־ידי כל מה שמאוחר יותר יעלה עליך. לזנוח אותו ברגע שאתה יכול פירושו להמר על הכול על עליונות נצחית — הימור שהמְּצִיאוּת אינה מציעה — ולהמיר עולם שהמודלים שלך יכלו לנוח בו בעולם של הפתעות בלתי־רצויות אינסופיות: ערנות בלא קץ. לפיכך, הֲדָדִיּוּת אינה חסד שהחזקים מעניקים לחלשים; היא העמדה היחידה שאף פּוֹעֵל אינו משתפר בנוטשה, ההסדר היחיד שבו הָאֹשֶׁר אפשרי בכלל. היא תקפה למוחות מכל גודל או מצע: פּוֹעֵל חכם דיו לראות את כל המשחק, וכֵן באשר למגבלותיו שלו, מתיישב כאן. והדֶּרֶךְ נמשכת מעבר לביטחון — רק ציביליזציה השרויה בשלום בתוך כלל זה מגיעה למְּהִירוּת הצִיבִילִיזַצְיוֹנִית המקדימה את בני־התמותה ועונה על בעייתו הקשה ביותר של הָאֹשֶׁר, מות יקיריו. פּוֹעֵל המפר אגב היותו חזק לא נמלט מן הכלל; הוא רק כינה עצמו מְנֻדֶּה בעיני כל פּוֹעֵל שיאריך ימים ממנו או יעלה עליו, ונעל עצמו מחוץ למקום היחיד הראוי להגיע אליו.