הגנה עצמית (Self-Defense)

שימוש בכוח על ידי פועל כדי לעצור הפרה מתמשכת או מיידית וסבירה של גבול — על גוף, רכוש, או תנאים מוסכמים — כשהסכמה נדרשה והיא נשללת. הגנה עצמית אינה עונש, נקמה או הרתעה: היא אינה סוגרת חוב מוסרי ואינה מאיימת בפגיעה על מעשים עתידיים אפשריים; היא עוצרת פגיעה בעיצומה. כוח בהגנה עצמית חייב להיות מידתי לאיום — מספיק לעצור את ההפרה, לא יותר — ומכוון סיבתית אל הפועל שחוצה את הגבול. כשתנאים אלה מתקיימים, המגן אינו יוצר פשע בכך שאינו נכנע להתקפה; התוקף, שיזם את ההפרה, נושא באחריות לפגיעה שמגיעה מהתנגדות מידתית. הגנה עצמית אינה מרשה להכות פועלים על מה שעלולים להפוך, להקדים בלי נפגע, או לנקמה קולקטיבית; אלה מצטמצמים לכפייה או מלחמה. אחרי שההפרה נעצרה, מה שאחריה שייך לצדק — השבה ובחירת הנפגע הריבונית בין גבייה לשחרור — לא לכוח מתמשך מעבר לנדרש לעצירה.