אובדן הגנה (Forfeiture)

השעיית ההגנה על גבול, הנגרמת מחציית אותו גבול של אדם אחר. זכויות מחייבות באופן הדדי: לטעון לזכות פירושו לחוב את אותה זכות לכל פועל הדומה לך; לכן פועל שחוצה ללא הסכמה את גבולו של אחר מושך באותו מעשה את ההגנה על גבולו שלו — עד למידת הנזק שגרם ולא מעבר לכך. אובדן הגנה אינו מוענק, נקבע בהצבעה או מוכרז. כמו אשמה, הוא קיים באופן אובייקטיבי מכוח הסיבתיות; פסק דין מגלה אותו ולעולם אינו יוצר אותו. אובדן הגנה מאפשר לכוח להשיב לנזק בלי שהתגובה תהפוך לפשע חדש. לנזק בתוך גבול שהגנתו אבדה אין נפגע במובן הנורמטיבי: הפועל אכן ניזוק — במובן התיאורי — אך שום גבול מוגן לא נחצה, ולכן אין הפרה, אשמה חדשה או חוב מוסרי חדש. משום כך המתגונן, המעניש הפועל במסגרת תוקף ומידתיות, ומי שמסיים אדם מחוץ לחוק אינם מבצעים פשע, בעוד שאותם מעשים נגד גבול שלם היו פשעים. אובדן הגנה פועל בשלושה שלבים. כל עוד חציית הגבול מתרחשת או עומדת להתרחש באופן אמין ומיידי, הגנת התוקף אובדת כלפי כל אדם, עד לכוח המזערי הנחוץ לעצירתה, כמו בהגנה עצמית. לאחר שהנזק נעשה, אובדן ההגנה מוחזק בידי הנפגע: הוא משתרע עד למידתיות של הנזק שנגרם, ורק הנפגע או נציג הפועל במסגרת התוקף שלו רשאים לממשו. כאשר הפוגע השמיד את הנפגע — כמו ברצח — אובדן ההגנה נותר ללא מחזיק שיגביל, יממש או ישחרר אותו, והוא נעשה כללי וקבוע; פועל כזה הוא מחוץ לחוק. אובדן ההגנה הוא בדיוק בגודל הנזק שיצר אותו. כוח מעבר למידה זו חוצה גבול שלם: העודף הוא פשע חדש עם נפגע חדש, ומי שמסלים נעשה תוקף. אובדן ההגנה מסתיים כאשר צדק סוגר את החוב המוסרי באמצעות גבייה או שחרור; לאחר מכן גבולותיו של הפוגע לשעבר שוב שלמים, ופגיעה בו יוצרת נפגע כמו כל אדם אחר. אובדן הגנה שמעולם לא היה ממשי אינו מגן על מי שפועל על פיו: הענשת הפועל הלא נכון או סיום חייו של מי שנחשב בטעות למחוץ לחוק חוצים גבול שלם, והאחריות לנזק הולכת אחר הסיבתיות — היא נופלת על רמאי שהשיג את המעשה בהונאה, ובאין כזה על מי שפעל, יהיו אמונותיו אשר יהיו.