אחרית הימים (Eschatology)

חקר הדברים האחרונים: לאן הציביליזציה חותרת, מה נחשב לקץ, והאם הקץ קבוע או נבחר. אחרית הימים הישנה רואה את הקץ כדבר הניתן מלמעלה -- דין, התמוטטות או גאולה המגיעים מחוץ לעולם, לפי לוח זמנים שאיש אינו שולט בו. ההשקפה הקוהרנטית הופכת זאת. הקץ אינו מתקבל; הוא נבנה. מה שהציביליזציה הופכת להיות עד הרגע שבו גוף כלשהו כושל תלוי במה שפרטים חופשיים סוחרים, לומדים ומתקנים בינתיים. תחת שיתוף פעולה רצוני, המחסור מצטמצם, הידע גדל, והמערכות השומרות על אדם בחיים משתפרות משנה לשנה. המוות חדל להיות נקודת הסיום הקבועה של חיים והופך לכשל במנגנון התיקון -- בעיה בעלת כתובת טכנית, לא גזר דין הניתן מלמעלה. בשורה היא אחרית הימים של בני חורין: הקץ שהציביליזציה חותרת אליו הוא חיים בלתי מוגבלים לכל המסייעים לבנותו. השאלה עוברת מ"מה קורה אחרי שאנו מתים?" אל "כמה זמן עד שלא נצטרך עוד?".